okneto
 

 
 
 

 
 
 

 
 
 

 
 
 

 
 
 
 
 
 

דיני עבודה

 

לא משרת אמון: יותר מ-280 אלף שקל על שעות נוספות לבעל מניות

מנהל עבודה ובעל רבע מהמניות בחברה פוטר ותבע זכויות שונות. השאלה העיקרית עסקה בזכאותו לגמול שעות נוספות בהתחשב במעמדו. בית הדין קבע שמתכונת העבודה, ולא הבעלות במניות, היא שקובעת.

במסגרת תביעה לתשלום עבור זכויות שונות מעבודה נדונה השאלה האם בעל מניות שפוטר זכאי לגמול שעות נוספות. המעסיקה טענה שהתשובה שלילית כיוון שעבד במשרת אמון אלא שבפסק דין שניתן לאחרונה בבית הדין לעבודה בתל-אביב נקבע כי הבעלות במניות לא שוללת את העובדה שהתובע היה בסך הכל עובד שכיר: הוא לא קיבל דיבידנדים, לא היה מנהל בכיר ולא לקח חלק בהחלטות ניהוליות. לפיכך, החברה חויבה לשלם לו כ-282 אלף שקל ברכיב זה.

התובע עבד כמנהל עבודה במוסך של "מרכז שירות ברגיל" מ-2008. מספר חודשים לאחר מכן הוא קיבל 25% ממניות החברה. בספטמבר 2016 הוא זומן לשימוע אך לא התייצב, וכעבור כשבוע פוטר.

בתביעה שהגיש מספר חודשים לאחר מכן נגד החברה ושני בעלי המניות הנוספים שלה (אב ובתו) הוא תבע זכויות שונות, בכללן גמול שעות נוספות, דמי הבראה, הפרשי פנסיה, פיצויים על פיטורים ללא שימוע ועוד.

הנתבעים טענו כי העובדה שהתובע קיבל מניות בחברה מעידה כי עבד במשרת אמון ולכן אינו זכאי לגמול שעות נוספות. עוד נטען בין היתר כי לתובע יש חוב של כ-50 אלף שקל לחברה וכי פוטר כדין לאחר שהתנהל בצורה בעייתית וכמעט שלא הגיע לעבודה.  עוד הובהר כי התובע בחר שלא להגיע לשימוע אליו זומן ולכן לא מדובר בפיטורים שלא כדין. כמו כן נטען כי קיבל את מלוא הזכויות המגיעות לו בגמר חשבון.

לא אוטומטי

השאלה העיקרית שהעסיקה את סגנית נשיאת בית הדין השופטת אריאלה גילצר-כץ הייתה האם עובד שהוא גם בעל מניות הוא בהכרח עובד במשרת אמון שלא זכאי לגמול שעות נוספות.

נקבע כי התשובה צריכה להיבחן לפי נסיבות ומתכונת ההעסקה ואין בבעלות מניות כדי לשלול אוטומטית זכאות לשעות נוספות.

במקרה הנוכחי השופטת ציינה כי התובע קיבל את המניות בשל הצורך בתעודת ההסמכה שלו – שכן היה היחיד בחברה שהוסמך רשמית לניהול. קבלת המניות לא הציבה אותו במעמד של שותף או מנהל בכיר. הוא לא לקח חלק בהחלטות הניהוליות של החברה, לא ביקשו את הסכמתו להוצאות כספיות כאלה ואחרות והוא מעולם לא קיבל דיבידנדים או כספים למעט משכורת. מכאן, שהיה למעשה עובד שכיר ככל עובד אחר, ומשרתו לא הייתה משרת אמון.

בנוסף, טענת התובע כי עבד שעות נוספות בפועל התקבלה. השופטת הסתמכה בהקשר זה על העובדה שעד שהפך לבעל מניות הוא קיבל גמול שעות נוספות על בסיס חודשי. התנהלות זו מעידה שהחברה הכירה בכך שהוא עובד בשעות נוספות והתירה זאת.

בסופו של דבר הוחלט שהתובע יקבל פיצויים על 23 שעות נוספות בחודש עבור 7 שנות העבודה האחרונות, ובסך הכל 281,968 שקלים.

בנוסף, נפסקו לתובע 41,924 שקלים עבור דמי הודעה מוקדמת, דמי חופשה ודמי הבראה, אך יתר רכיבי התביעה נדחו כולל הטענה כי פוטר שלא כדין. כמו כן, התקבלה חלקית הטענה לגבי החוב לחברה ונקבע כי מהפיצויים יקוזזו 29,019 שקל.

החברה חויבה בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 42,000 שקל, ואילו התובע חויב לשלם לבעלי המניות, שנתבעו אישית ללא סיבה, הוצאות ושכר טרחה של 15,000 שקל.

ב"כ התובע: אלי פיטרו, עורך  דין לענייני עבודה

ב"כ הנתבעים: עו"ד אמיר דוק

המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.


מאת: עו"ד אילן גולדנברג עוסק בענייני עבודה

באדיבות: אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

www.psakdin.co.il

אופיר נ' גאן ואח'

 

 
 
 

הרשמה חינם למגזין:

 




 
 
 
 
 
 
 
 

 
 
 
 

 
 
 

הצטרפו לעוקץ בפייסבוק